<h1>תמים דעים להראב"ד סימן רל"ח</h1>
<h2>דף קמ:</h2>
בלחוד איכא תימא דבנכסי מועטים דחינן אחין מקמיהו ולא מקמה וכי שקלי להו אינהו יהבי' להו לאלמנה והם ישאלו על הפתחים, תמיה רבה היא, אלא הילכך בין הכא בין הכא האלמנה נזונית והבת תשאל על הפתחים.
האומר אם ילדה אשתי זכר וכו'. הא מתני' בשכיב מרע דבדבורא קא מקני, אי נמי בבריא ומקנה ליה בשטר שדה פלונית נתונה לעובר זכר וזיכה לו ע"י אחר, והנך מתניתא קמייתא ודאי בבריא וקא מקנה שדה שוה מאתים זוז לעוברי אשתו וכמסרס כדמפרש לקמיה, דאי בשכיב מרע וטענת' גבי יורשין אין לנקבה במקום הזכר כלום שהוא ודאי והיא ספק. אלא הא דתניא ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה היכי משכחת לה, דאי אמר בפי' פשיטא, אמר רב פפא במבשרו דתניא האומר המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי פי' מן הבכורה, ה"ג אם זכר יטול מנה, ואם נקבה מאתים ילדה זכר ונקבה וכו'. ילדה זכר ונקבה ואין ידוע איזה יצא ראשון אין לו אלא מנה, שמא הזכר יצא תחלה, והא זכר ונקבה לא קאמר שיטול המבשר כלום, דאמר אם זכר ונקבה נמי יטול, פי' יטול כמו שאמרתי. קשיא לי אמאי לא מקשינן למתני' הכי הא זכר ונקבה לא קאמר שיטול הולד כלום. ונראה לי דהכי קא מקשה ליה והלא זה לא אמר אלא המבשרו במה נפטר רחמה, וזה המבשר אינו יודע במה נפטר ואין לו בשורה מוצאת. ופריק ליה דאמר אם זכר ונקבה נמי יטול ואפילו בספק שלא אמר במה נפטרה אלא אמר והמבשרני בזכר ונקבה כמו כן יטול ואפילו בספק וי"ל אפילו אמר והמבשרני שנפטר רחמה בזכר ונקבה יטול, נוטל מנה מספק שהרי בשניהם משם ואילך, ואקשי' אלא למעוטי מאי, כלומר כיון דאפילו בספק אי נמי בזכר ונקבה בפטר רחם נמי קא יהיב ליה למה ליה למימר זכר ונקבה נמי יטול, לימא וכל המבשרני שנפטר רחמה של אשתי יטול, ההוא למעוטי נפל, שאם אמר וכל המבשרני שנפטר רחמה יטול, וברייתא אמאי קתני ילדה זכר ונקבה ליתני וכל מה שילדה יטול, ההוא למעוטי נפל היה נפל בכלל שהרי נפטר רחמה מכהן להכי אמר זכר ונקבה.
